סמינרים לאמהות חד-הוריות משׂדֵרות
מוכי משברים ואסונות הגיעו לארץ עולים חדשים מאזורי מלחמה בחבר העמים, אשר עוד בטרם עלייתם ארצה סבלו מטראומות בשל האיבה בין העמים והקבוצות האתניות באזורם (בעיקר בולטת המלחמה בין צ'צ'ניה לרוסיה). בהגיעם ארצה קיוו להתגבר על הטראומות, להשתקם ולחיות חיים טובים ושלווים, בהם יוכלו להעניק לילדיהם מה שנמנע מהם.
אלו מבין העולים אשר מתגוררים בשדרות, העיר מוכת הקסאמים, סובלים מהמצב הבטחוני הקשה, אשר זה שבע שנים ברציפות, מונע מהם לקיים אורח חיים נורמלי, ומשפיע על כל אספקט של חייהם.
קבוצת הנשים השתתפה בסדנא שהונחתה ע"י אנשי מקצוע בעלי מומחיות בתחום של התמודדות עם טראומה וחרדה. בסדנא ניתנה להן אפשרות לשוחח על הקשיים בהם הן נתקלות ועל דרכי ההתמודדות שלהם ביומיום. ניתנה למשתתפות הזדמנות להפגה קבוצתית, לשיתוף בקשיים באווירה תומכת ולפסק זמן בו היתה להן האפשרות ליהנות ולצחוק.
מתוך דברי המשתתפות בסמינר:
"בתי משתמשת במכשיר שמיעה שעובד על סוללות מיוחדות קטנות שעולות הרבה כסף. הילדה שלי יודעת שזה יקר ושאין לי כסף, והיא לא אומרת לי כשזה באמת נגמר. היא מתביישת לבקש. אז היא קוראת שפתיים עד שאני מגלה שנגמרו הבטריות..."
"במשפחה שלי הרבה אחים ואחיות ואני הבכורה. אני ועוד אחות גידלנו את הקטנים. אפילו לבית ספר היינו הולכות בתורות. אימי עבדה מהבוקר עד הלילה. ואנחנו עשינו הכל בעצמנו. ועכשיו אני זאת שלבד עם 4 ילדים. גם לי נורא קשה. לפעמים נזכרת בזה שלא ראיתי כלום בילדות ורוצה לתת הכל לילדים ולא מצליחה. גם אצלי ילדיי הגדולים מטפלים בקטנים. וזה כואב לי. אני רואה את עצמי בהם. כאילו שהכל חוזר על עצמו. ולא רציתי ככה, רציתי אחרת ולא הצלחתי. כי אם לא אעבוד הם יהיו רעבים. כולנו חיים ממשכורת אחת. הקושי של אימא שלי עכשיו עבר אליי."
"עברתי בחיי המון דברים "שחורים", כבדים. עליתי מצ'צ'ניה,שם רצחו את אחי האהוב, ואת בנו בן השנה שרפו בבית. עברתי 3 שנים של מלחמה עם רוסיה, נאלצנו לברוח לעיר אחרת ואז לארץ ופה, איפה שקיווינו לשרוד, יש קסאמים כל יום והרבה בעיות אחרות. אבל למרות כל זה אני מנסה לראות אור. "
Site developed by 
